ביצוע: בנימין חדאד, רון חדאד
מקור הקטע: לא ידוע
“קַצַת חַנָּה וסבעה אולאדהא” היא קינת תשעה באב בערבית-יהודית, המתארת מנקודת מבטה של חנה את גורלם של שבעת בניה, שסירבו להיכנע ולחלל את אמונתם. מילולית משמעות כותרת השיר היא קסידת חנה ושבעת ילדיה. זוהי קינה של אם שהופכת לסמל של מסירות נפש, אישה אשר גורלה האישי הופך למטפורה קולקטיבית של עמידה איתנה מול גזירות היסטוריות.
קסידה (قصيدة) היא צורה ספרותית בשירה הערבית שבמובנים רבים דומה לבלדה בשירה האירופית. שירה ארוכה מאד, המגוללת עלילה נרטיבית עם אורך נשימה. פעמים רבות היא מולחנת במנגינות של קינה וכמיהה, והשר אותה מקביל לזמר טרובאדור בשירה הצרפתית. בשירה העברית המודרנית, היישום הבולט שלה בשירו של ארז ביטון קסידת סוליקה, אשר ככל הנראה מתכתב עם מעשה ההתאבדות ההירואי של חנה, אם שבעת הבנים.
תפוצתה הרחבה של הקינה – ממרוקו ועד עיראק – מעידה על עתיקות שילובה בסידור הספרדי ועל מרכזיותה במסורת היהודית של קהילות צפון אפריקה והמזרח.
הביצוע בג’רבה ייחודי בכך שהוא משלב תרגום וביאור לעברית, המאפשר הבנה עמוקה יותר של הטקסט למתפללים. בבית הכנסת היה נהוג לחלק את התרגום הכתוב בין המתפללים, כך שהטקסט הערבי-יהודי נותר נאמן למסורת, אך לצד זאת נוצר גשר להבנה בעברית, שמחברת את ההיסטוריה הקולקטיבית לשפה הקדושה
המוזיקה של הקינה מובחנת ומובדלת מטקסטים אחרים, והיא מתאפיינת בלחן המשמש אך ורק לטקסט זה – לחן נרטיבי, כבד, המדגיש את הטרגיות של הסיפור. הסגנון הביצועי אינו רק שירה, אלא מעין סיפור מושר שזהו אופיה היסודי של קצידה באשר היא, שבו יש דגש על הדרגתיות רגשית, המלווה את ההידרדרות הבלתי נמנעת של גורל הבנים, עד לשיא הכאב שבו האם עצמה נופלת בעקבותיהם במעשה הירואי המזכיר את ההתאבדות במצדה.
