ביצוע: טובה קשתיאל
מקור הקטע: לא ידוע
השיר “אלי אליהו” , המבוצע בעברית, משתייך לקטגוריית הפיוטים הדתיים ומקושר במיוחד לטקסי מוצאי שבת, שבהם נוהגים לשורר פיוטים לכבוד אליהו הנביא.
הניגון שלו נושא מאפיינים ברורים של המסורת המוזיקלית הבבלית, ומקורותיו מצביעים על כך שהגיע לקהילת קוצ’ין מן המסורת היהודית של בבל. לקהילת בבל היתה נוכחות משמעותית במומבי החולשת על דרום הודו. הדמיון המובהק בין הלחן הקוצ’יני לבין הנוסחים הבבליים הקדומים מעיד על מסלול ההעברה התרבותי, שבו פיוטים, מנגינות ותפילות נדדו בין קהילות יהודיות שונות, במקרה זה הדיאספורה הבבלית שבהודו, והותאמו להקשרים מקומיים.
קיומו של השיר במסורת הקוצ’ינית, כמכלול המורכב מלחן וטקסט, מדגיש את האופן שבו חילופי תרבות יהודיים התרחשו לא רק דרך טקסטים אלא גם דרך המוזיקה, שהיוותה כלי שימור רב-עוצמה. יש והתפשטות פיוטים בין קהילות רחוקות מעלה שאלות על נתיבי המסחר, המפגשים בין סוחרים יהודים מקהילות שונות, והשפעתם של מסעות יהודיים על העברת מסורות מוזיקליות, יש והעברה זו היא עדות על האופן בו דיספורות יהודיות התקימו עם מרחביהן הלשוניים והתרבותיים באיזורים גאוגרפיים שונים מבית גידולן המקורי. “אלי אליהו הנביא הבא נא” הוא לפיכך לא רק שיר תפילה, אלא גם עדות חיה למסע ארוך של מסורות מוזיקליות, שנשמרו ושוכללו במקומות שונים בעולם היהודי, והמשיכו להדהד גם במרחקים הרחוקים ביותר.
