מבצע: קס אלי מונטסנוט וונדה
ברגע השיא של טקס החתונה, כאשר החתן והכלה שבים לביתם לאחר הטקסים המרכזיים, הקהילה כולה מתכנסת לקראת קבלתם בטקס מיוחד המוקדש לאיחוד הזוג ולחיזוק הקשר בין בני הזוג לבין החברה שסביבם. טקס זה הוא אירוע חברתי שהינו ליבה של חוויה קולקטיבית המשקפת את העקרונות העמוקים של כבוד, אחדות ושמחה משותפת. עקרונות אלה הם יסודות מרכזיים במסורת היהודית-אתיופית.
האירוע נפתח בשירה עוצמתית וייחודית, שנחשבת לשיא הרגשי של חגיגת החתונה. המילים הראשונות “עליה, לא נוהגוססה לערט לא גויה לעק אביה” מהדהדות כקריאה של שמחה וברכה. זהו טקסט עשיר במשמעות דתית וחברתית, שבו נשזרת ההודיה לבורא על הבריאה והזכות להגיע לרגע זה, לצד כבוד עמוק להורים של שני בני הזוג – אלו שהביאו את החתן והכלה אל סף בניין חייהם החדשים.
במהלך הטקס, גם הכלה מקבלת יחס מלכותי מיוחד. בהתאם למסורת העתיקה, הכלה אינה רשאית לדרוך על הקרקע עם שובה לבית החתן – היא נישאת על ידי משתתפי הטקס, ביטוי פואטי למעמדה המיוחד כמלכה ביום שמחתה. פעולה זו מדגישה את כבוד הקהילה לכלה, הנחשבת לא רק כאישה פרטית אלא כסמל להמשכיות, פריון וברכה.
השירה, שנמשכת לעיתים 40 עד 50 דקות, מלווה את בני הזוג בהתקבלותם לביתם החדש. התפילה שוזרת תפילות עמוקות ואיחולים לשמחה מתמשכת, בחיי הזוג ובחיי הקהילה כולה. הקול הקהילתי המאוחד יוצר תחושת השתייכות ושייכות הדדית – כל אדם נוטל חלק באיחוד ובחיזוק הזוגיות החדשה.
השירה נוגעת בתקווה לתיקון – ציפייה שהשמחות יחליפו את הצער, ושהחיים המשותפים יניחו תשתית להמשכיות ולשלווה. הטקס משקף את השאיפה הקהילתית ליציבות, שלום והרמוניה. השירה מהדהדת את האמונה שהחתונה, השמחה הפרטית היא גם תיקון קוסמי, שבו אהבה ואחדות מנצחות את הפירוד והכאב.
