ביצוע: בנימין חדאד, בניאל חדאד
מקור הקטע: לא ידוע
“חון תחון” הוא חלק מפיוט סליחות שנפוץ בעיקר בקרב יהודי בבל, הפיוט המלא נפתח במלים בת אהובת אל קמה בשחר ובאקרוסטיכון שלו חתום השם בנימין. מסורת ג’רבה נשמר בבתי כנסת בודדים, כרמז למפגש שבין מסורות מוזיקליות אזוריות. הפיוט, בנוי על תחינה חוזרת ונשנית לסליחה לכפרה ולהיטהרות, ייחודו של זמן אלול הוא שבמשך כל החודש נהוג להשכים בבקר לאמירת סליחות עד להגעה לראש השנה וליום כיפור הנתפסים כימי המשפט והדין. אשר על כן בקשת הסליחה היא במוקדו של החודש של הריטואל וגם במרכז תוכן פיוט זה. בגלל החיבה הרבה לפיוט זה נכנס בהרבה מן הקהילות חלק זה כקדימון לפני תפילת שמונה עשרה בערבית של היום השני של ראש השנה.
בקהילת ג’רבה, המנגינה הידועה לפיוט זה מיוחסת לאשר מזרחי, שהיה דמות מפתח בהעברת מסורות מוזיקליות בין ארץ ישראל, סוריה, לבנון וג’רבה. דרכו התגבשה תנועה מוזיקלית חוצת גבולות, בה פיוטים בבליים נטמעו במרחב הג’רבאִי, ולעיתים קיבלו ניואנסים חדשים, בהתאם לטעמם ולשפתם המוזיקלית של בני הקהילה.
המקרה של “חון תחון” חושף את הציר המוזיקלי שבין ירושלים, סוריה, בבל וצפון אפריקה – מסלול שבו מנגינות חצו יבשות והתגלגלו בין קהילות, לעיתים תוך שינויי סגנון ועדינות פרשנית. כך, פיוט שהיה נטוע במקאם בבלי יכל למצוא את מקומו בג’רבה, כשהוא שומר על זהותו אך נטמע בנוף המקומי, עדות לחיים היהודיים שהתקיימו תמיד בתוך רשתות דיאלוגיות, בין מזרח למערב, בין מסורת להתחדשות.
