ביצוע: בנימין חדאד, רון חדאד
מילים: אשר שמעון מזרחי
לחן: האדי ז'וויני
“למולדת שובי רני” הוא שיר המגלם בתוכו חציית גבולות מוזיקליים ותרבותיים, עדות לרב-שכבתיות של המוזיקה היהודית בג’רבה. הלחן לקוח מן המוזיקה הטוניסאית בת הזמן. השיר המקורי הוא שירו של הזמר האדי ג’וויני: "לאמוני אללי יגירו מני". המילים העבריות נכתבו על ידי אשר מזרחי, דמות שחיה בין עולמות – יליד ירושלים שהיגר לג’רבה, וחי בה בין שתי אהבות: הארץ שעזב, והקהילה שקיבלה אותו. הנמענת המקורית בשיר היא האהובה ובשירו של אשר מזרחי היא המולדת. כאשר בנימין חדד שר את המקור הערבי הוא מסגל את הפניה מן האהובה אל פניה אל האל.
בהשוואה לז'אנר העברי של שירי מולדת וגעגועים מן הגלות לארץ ישראל, הרי שייחודו של השיר למולדת שובי רוני טמון בנקודת המבט שהוא מציג. בניגוד לפיוטים ולשירים שבהם הכמיהה לארץ ישראל נשמרת כחלום רחוק, כאן הגעגוע הוא געגוע של מי שנולד בירושלים, מולדתו היא ארץ ישראל גם בממשות ואיבד אותה, לפחות לזמן מה. השיר נטוע בתודעה של גולה ירושלמי, אדם שנושא עמו זיכרון ממשי של המולדת, והנימה שבו משלבת בין תקווה לחוויית שיבה שנקטעה, געגוע המלווה בתחושת החמצה והתרחקות. הוא כמו מברך את נפשו שתשוב אל המולדת המקורית ואז תתרונן בה ודרכה.
מזרחי טומן בשיר אקרוסטיכון של שמו – “אורי נאוה” (א’), “שובי אל משכנותייך” (ש’), “רעיה חביבה” (ר’). המילה אשר בתפקוד תחבירי, משמעותי היא "כש".. כשמשהו קרה. וכשם עצם היא מהווה את שמו. לעיתים הוא משחק בין המשמעויות וכך קושר בין הפרטי לכללי.
השיר משלב עברית מודרנית יותר לצד פיוטיות מסורתית, מהלך שמאפיין את יצירתו של מזרחי, אשר ידע לחבר בין שפה גבוהה לשפת העם, בין סגנונות מוזיקליים מזרחיים לעבריות המתחדשת. בביצוע הג’רבאי, הלחן המוכר מהמסורת הטוניסאית מקבל ניואנסים חדשים, ומשמש כהד לאופן שבו התרבות המוזיקלית של הקהילות היהודיות אימצה לחיקה חומרים חוץ-יהודיים ועיצבה אותם מחדש והפכה אותם לחלק אינטגרלי מן הזיכרון הקולקטיבי של הקהילה.
