וָאזוּ וָאנַה/ വാസു വാണ/ שיר ברכה לכל המסובין

לוּ תְּהֵא עָלֶיךָ כֹּל בְּרָכָה, לוּ תְּבֹרַךְ בְּבָנִים וּבְשָׁלוֹם. 
הָיָה בָּרוּךְ, הֶיֶה בָּרוּךְ, הָיָה מְרְבֶּה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, הֵאָחֵז בָּהּ לְחַלְקֶנָּה, 
לְמַעַן תִּשְׂרֹד עָלֶיהָ. עֲבֹד עֲבוֹדָה קָשָׁה, וְיַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ. 
יְהִי הַכֹּל לְךְ בְּשֶׁפַע וְלֹא תִּכְבַּד יְגִיעָתְךָ. הַלְשׁוֹנוֹת הַמְשְׁחְרָרוֹת – כְּלָן אוֹתְךָ מְהַלְלוֹת, שֶׁעָרַכְתָּ הַסְעָדָה הַזֹּאת. 
הָרָם וְהַנִּשָׂא! בְּמִצְוָתְךָ הַזֶּרַע בָּא וּמִתְקַיֵּם בִּזְכוּת לֵידָה. הָבָה נְהַלֵּל אוֹתוֹ 
על שׁוּם הַלֵידָה הַזֹּאת. 
הוּא נָתַן מְזוֹנֵנוּ לָנוּ, 
שֶׁבִּרְוָחָה נִחְיֶה חַיִּינוּ. 
לוּ תֵּלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַיְקָרָה לַמֶּלֶךְ. 
אוֹתְךָ אֲנַחְנוּ מְבָרְכִים שֶׁלֹא עֲשִׂיתָנוּ עֲבָדִים. 
לְמַעַן יִסְלֵּק צַעֲרֵנוּ, 
לְמַעַן עוֹד וָעוֹד יִתַּן לָנוּ, 
לְמַעַן בִּתְהִלָּה תַכְתִּירֵנוּ, 
לְמַעַן עוֹד וָעוֹד תִּתֵּן לָנוּ, 
לְמַעַן עוֹד וָעוֹד תְּרוֹמְמֵנוּ 
יוֹתֵר מִבִּזְמַנִים עָבָרוּ – לָכֵן אוֹתְךָ מְבָרְכִים אֲנַחְנוּ. תְּהִלַּת הָעֹשֶׁר הֵם קִבְּלוּ. 
יוֹתֵר מִתָּמִיד הֵם רוֹמְמוּ. כֹּל אֲשֶׁר נֶחְשַׁק – בְּלִבּוֹ הוּא. זֹאת לִמְשָׁרְתָיו נָתַן הוּא. לִפְנֵי הָאֵל אֲשֶׁר יָחִיד הוא בַּל יִהְיוּ כֹּל הָסוּסִים. 
הָיֹה נִהְיֶה עוֹמְדִים אֶל מוּל פְּנֵי הָאֱלֹהִים. 
כַּהַבְטָחָה אֲשֶׁר נָתַן הָאֱלֹהִים, 
לַמְקַיָּמִים דְּבָרוֹ, 
הַכֹּל כְּפִי מַאֲמָרָיו, נִתְקַיֵּם לְנֶאֱמָנָיו. חָסוּתוֹ פָּרַשׂ עָלֵינוּ, מִלְפָנֵינוּ וּמֵאֲחוֹרֵינוּ. 
בְּרָכוֹת 
בְזֹאת הַדֶּרֶךְ הוֹלִיכֵנוּ, לְהִשְׁתַּחֲווֹת אֵלָיו צַוִינוּ. 
אַחֲרוֹן 
בְּצַו הָאֵל הָלַכְתָּ, 
אֶת הַיַּלְדָּה רָאִיתָ. 
מִפִּי הַבַּת נִשְׁמַע הָרֶגֶן, 
כִּי יוֹסֵף חַי. 
שָׁמַע וַיִּתְיַשֵׁב בְּחֶדְוָה. אֶת הַיַּלְדּוֹנֶת אֵלָיו קָרָא: 
בּוֹאִי הֵנָּה יַלְדָּתִי מְתוּקָתִי, בְּצַו הָאֵל לְעוֹלָם לֹא תָּמוּתִי." וְכָהֵנָּה נִתְבָּרְכָה הִיא.