מבצע: מחיסן סראעיה
הַגִ’ינִי בַּדַוִי הוא צורת שירה אינטימית, המתעוררת בלילות כאשר הקהילה מתכנסת סביב המדורה, הרוח נושאת את הקולות, והזמן עצמו הופך נזיל, פתוח להרהורים ולזיכרונות. זהו סגנון שבו המילים והמנגינה שייכות ללילה – לרגעים שבהם השקט המדברי נותן לשירה את מקומה, והלבבות נפתחים אל צליל שאינו מתיימר לרגש עוצמתי, אלא לנוע כמו הד המדבר עצמו.
ייחודו של הַגִ’ינִי טמון באוצר המילים הייחודי שלו – הוא אינו משתמש בשפה הרגילה של שירי אהבה או אפוסים שבטיים, אלא נושא מטען לשוני שונה, עשיר במטאפורות עמומות, בביטויים שמעניקים לשירה ממד של חידה, לעיתים קרובות מרומזת. זהו המקום והזמן שבהם המשור או הזמר הבדואי יכול להכניס אל תוך המילים את מה שאינו נאמר בגלוי ביום – מחשבות על מסעות, על געגועים, על כיסופים שאינם בהכרח לאדם אחד, אלא למשהו גדול יותר, רחוק יותר, געגוע אל הנשגב שמרחב המדבר משקף אותו.
השירה בלילה אינה מקרית – זהו הזמן שבו הגוף נח, אך הנפש מתעוררת. בשעות הלילה מתפוגגת ההיררכיה שבין אדם לאדם, והקולות משתווים. הג’יני הופך לכלי של דיאלוג, שיחה מוזיקלית שאינה מחייבת תשובה ישירה, אלא רק השתתפות – בהאזנה, בהמהום, בצירוף קולי שנעשה חלק מהמרחב.
כך, הַגִ’ינִי בַּדַוִי אינו רק סגנון מוזיקלי – הוא טקס לילי של שהייה יחד, של הכנסת מילים אל תוך הלילה, ושל מתן קול לתחושות שאולי בשעות היום היו נותרות ללא הד.
שירה ייחודית לזמן הלילה קיימת בתרבויות שונות אם בתרבות הקבלית היהודית ואם בתרבות המיסטיקה הסופית. אצל הבדואים היא אפופה בנוכחותו העוצמתית ויהישירה של הטבע במלוא הדרו.
