מבצע: מחיסן סראעיה
יַא עַדַ’אבּ – “הוי ייסורים” – הוא שיר אהבה בדואי הנושא בתוכו את כל הכאב הגלום במערכת יחסים בלתי אפשרית. זהו שיר שבו האהבה אינה מתגשמת מכיוון שהבת היא ברשות האב. בשיר זה בדרך לאהובה עומד האב המשמש כחיץ, שבו הרגשות גואים אך נותרים כלואים, כמו מי באר סגורה שאין אליה גישה.
במרכז השיר עומדת הדמות הגברית – האוהב המתייסר. כמוטיב חוזר בשירה הבדואית, האהבה אינה רק מערכת יחסים, אלא מאבק – מאבק בין הלב והמציאות, בין הכמיהה לחירות הרגשית לבין מוסכמות החברה, בין הקול הפרטי לבין ההכתבה החיצונית.
אחד הסמלים המרכזיים בשיר הוא הרעלה – אותה פיסת בד החוצצת בין פני האישה לעולם, ובמקרה זה גם בין האוהב לאהובתו. הרעלה היא חציצה פיזית; היא הופכת גם למטאפורה להונאה, למשהו המטשטש את המציאות. האם הנערה מסתירה את אהבתה מאחרי הרעלה או שמא היא עצמה לכודה מאחורי חוקים שאינם שלה?
השירה הבדואית עוסקת תכופות בייסורי אהבה, אך תמיד נוכחת בה הידיעה שאהבה, גם אם אינה ממומשת, היא כוח שאינו נעלם. הגעגוע מקבל מקום, הכאב נשאר חלק בלתי נפרד מהחוויה הרגשית. כמו מדבר אינסופי, כמו שביל ללא קצה נראה לעין – גם ביַא עַדַ’אבּ, הדרך נשארת פתוחה, אך ללא יעד מובטח.
השיר, כמו סיפורי אהבה רבים בתרבות הבדואית, משמר את המתיחות שבין היחיד לחברה, בין הרצון האישי לכבלים התרבותיים. זהו שיר על תשוקה שמתרסקת אל מול המציאות, אך נשמרת בשירה, נצחית כמו החולות, עדות חיה לייסורי הלב הנצחיים.
