מבצע: מחיסן סראעיה
השיר יַא קַאאִד אַ-נַאקַה (“הוי מוביל הנאקה”) הוא דוגמה מובהקת לאופן שבו השירה הבדואית שוזרת בין עולם היומיום לבין חוויות רגשיות עמוקות. במבט ראשון, נדמה כי מדובר בשיר פשוט המתאר את פעולת הובלת הנאקה – גמלית שהיא סמל מסורתי של מסעות במדבר ושל פרנסה. אולם בקריאה מעמיקה יותר, מתברר כי השיר נושא בחובו דימוי כפול: ,תיאור הנאקה הוא קריאה נסתרת אל הנערה האהובה, רמז לרגש נסתר ולעולם רגשי הנארג בתוך דימויים מעולמות המדבר.
הנאקה, נקבת הגמל, הופכת בשיר למטאפורה – היא הגשר בין מרחקים, הכלי שבאמצעותו ניתן לגשר בין אוהבים, בין נפרדים, בין מי שעזב למי שממתין. במדבר, שבו המרחק הוא גורם מכריע, והפרידות ארוכות וממושכות, הופכת השירה למרחב שבו ניתן לעבד את הגעגוע, לתת לו תנועה, ולבטא רגש שלא תמיד נאמר במישרין.
באמצעות שימוש בפנייה ישירה אל הנאקה, השיר משחק על גבול המציאות והסמליות: האם מדובר באמת בפנייה למי שמוליך גמל או שמא זו תחינה לאדם הנושא עימו מסר של אהבה? האם זו בקשה פיזית להעביר חפץ, או שמא זהו משל למסירת הרגש עצמו, להובלת הלב ממקום למקום?
יַא קַאאִד אַ-נַאקַה משקף מורכבות פיוטית שבה הרובד הפשוט תמיד מסתיר תחתיו שכבה נוספת, של געגוע, של חידה, ושל חיפוש אחר מישהו, או משהו, שנותר במרחק, לא ניתן לומר כי זוהי טכניקה של אליגוריה או של משל ומטאפורה וגם לא ניתן לשלול זאת. אולי זהו דיבור דו משמעי ואולי שיר אהבה אסורה שהסתתר מאחרי שבחי הנאקה.
