מבצע: קס אלי מונטסנוט וונדה
“אַלְבוֹ זֵיָאמְר” מושר בשעות הלילה המאוחרות כחלק מתפילות השבת המתקיימות לפנות בוקר, רגע שבו הלילה מגיע לשיאו והרוח מתכנסת אל תוך עצמה. המילה “אלבו”, שפירושה “חסר” או “ללא”, נושאת בתוכה את ההכרה במוגבלות האנושית להבין את רזי הבורא – תחושת קטנות מול האינסוף האלוהי. זהו שיר המבטא ענווה וחיפוש פנימי, שבו האדם מתייצב מול סוד הבריאה.התכנים המרכזיים בשיר מהדהדים רעיונות עמוקים הקשורים במיתוסים מקראיים על הבריאה ומהווים מקבילה עצמאית להתפתחויות המוכרות מן המדרש: כך למשל השיר מזכיר את שלושת סוגי המים – מעל הטבע בתוך הטבע ומתחת לטבע – בדומה להבחנה המדרשית בין המים שמעל השמיים ומתחת השמיים ומי בראשית. השיר מספר על מעשה הנס שבו ניצל אברהם אבינו מכבשן האש ועל פי המדרש האתיופי כבשן האש הפך לים. הסיפור אינו רק זיכרון היסטורי, אלא הדגשה של נוכחות אלוהית הפועלת מחוץ לגבולות ההיגיון האנושי, חוצה את חוקי הטבע ומתעלה עליהם: התגלות ונס.המסורת המוזיקלית של “אלבו זיאמר” מבוצעות בכמה וריאציות מוסיקליות, כאשר כל גרסה מציעה הדגשים רגשיים שונים.
שתי הגרסאות אותן הציג הקס כוללות דיאלוג בין החזן לקהל: החזן פותח בשורה, והקהל משיב באותו המשפט במדויק, במעין הדהוד שמייצר מעגל של שיתוף וחיבור. מבנה ה"שירה רספונסריאלית", רותם את כל הנוכחים לשותפות מלאה בתפילה. החזרות של הקהל אחרי שליח הציבור, מאפשרות לחזן לנשום, אך גם מונעות דילוגים על חלקים חשובים מהפיוט. כל מילה מקבלת את מקומה המדויק, נשמרת בקפידה ומעוברת דרך קולם של כל המתפללים. ובכך הופכת החוויה לקולקטיבית ושלמה. הקס מונטסנוט מסביר כי במהלך ביצוע שירי הלילה בשבת, המתפללים עומדים כמעט ללא תזוזה, עד שגופם הופך "מאובן", ולעיתים יש צורך לעזור להם לקום בסיום התפילה. חלק מהמתפללים אינם מבינים את מלוא משמעות המילים אך נטענים מאנרגיית הטקס, בעוד שאלו המבינים את התוכן העמוק מתרגשים עד דמעות..