ביצוע: בנימין חדאד, בניאל חדאד
מקור הקטע: ר' אברהם חזן גירונדי
פיוט זה, שחיבר רבי אברהם חזן מחוג הרמב”ן בג’ירונה שבספרד באמצע המאה ה-13, נשזר לאורך הדורות במסורותיהן של קהילות ספרד, אשכנז ואף בקהילות החסידיות. זהו פיוט של ערב ראש השנה, רגע שבו הזמן מתקפל והנפש נדרשת למבט פנימה, אל חשבון הנפש של השנה שחלפה ואל הציפייה לגאולה.
במרכז הפיוט עומדת דמותה של “האחות הקטנה”, דימוי שנלקח מתוך שיר השירים ומשמש כתמונה פיוטית לכנסת ישראל; הגלות נתפסת כבור וכנסת ישראל מומשלת (כמוה כיוסף המקראי) לבת שהושלכה אל בור הגלות. השורה המצמררת “מתי תעלה בתך מבור” מנסחת את תחינת הדורות ומבטאת תשוקה לגאולה, מנסחת כתודעה קיומית של עם שמחפש את דרכו מתוך החורבן והגלות אל השתחררות.
הפיוט השפיע על השירה העברית המודרנית, בראש ובראשונה יש לו נוכחות עזה בפואמה “אחותי קטנה” של אבא קובנר, שכתב אותה על רקע השואה, מתוך זיהוי עמוק בין הפיוט העתיק לבין חוויית החורבן של דורו; שירה בה הלחים אבא קובנר יחדיו את לכה דודי, אחות קטנה, שיר השירים ופיוט מן הקרויבץ האשכנזי (- קרובות) לפסח.
במסורת ג’רבה, הפיוט מושר במקאם עג’ם, מקאם אשר במידה רבה חורג מהשפה המסורתית של הפיוטים המקומיים, ונושא עמו גוון שמזכיר יותר מוזיקה מערבית. ייתכן כי הבחירה במקאם זה טומנת בחובה מתח מוזיקלי המסמל את החיבור בין מזרח למערב, בין מסורת עתיקה לבין הווה משתנה, וממחישה כיצד המילים ממשיכות להדהד וללבוש פנים חדשות עם חלוף הדורות.
לקריאה נוספת: חביבה פדיה, הפיוט כצוהר תרבותי,
