سركتل / Sar-e Kotal / שן מחמדי נומה ילדי
מבצעת: ז׳אנט יהודיאן
סוגה: ערש
מקור: שיר עממי אפגני-איראני מסורתי
השיר מדגים את הפרדוקס הטמון בז'אנר שירי הערש, שבו תכנים מטרידים נשזרים בפורמט שאמור להרגיע. במקרה זה, הנרטיב עוסק בחרדות אימהיות כאשר בת לא חוזרת ממשימה יומיומית של הבאת חלב. יהודיאן מקשרת את התכנים לחוויית הנשיות במסגרת תרבותית של פחד מתמיד, תוך הדגשת הסכנות הטמונות במעבר מילדות לבגרות נשית. השיר מציג את התופעה האנתרופולוגית שבה שירי ערש משמשים כאמצעי להעברת חרדות קיומיות ותרבותיות דרך הדור האימהי, כאשר לדברי חביבה פדיה, ה"אמא המותשת שרה את הכאב של החיים" לתינוק.
שֵׁם הַשִּׁיר, Sar-e Kotal (سر کتل) — "ראש המסלול" — ממקם אותנו בנוף: מן הגבעה יוצאת הבת להביא חיבוץ חלב, ולא שבה. האם קוראת אל הפרח, הפרח נפרע, נלקח ממנה — ואיננו. הניב שבו נשמר השיר, עם mo (مو) במקום man ל-"אני" וצורות כגון nomadī (نومدی) ל"לא באה", מסגיר מוצא דרום-איראני / לורי — שירה ששמרה פיה הרחק ממרכז העיר הגדולה. ז'אנט יהודיאן הכירה בתוכן הזה היכר אישי עמוק: "זאת התרבות שחייתי בה — תרבות של הפחדה כל הזמן," היא מספרת. "הייתי מתהלכת ברחוב ומסתכלת אחורה כל הזמן." כשעמדה מול המילים כלשונן — בת שנשלחה להביא חלב ופשוט לא חזרה — אמרה לעצמה: "דבר כזה צריך להפוך למשהו אחר." מה שיצרה הוא "א-צור עולמים": שיר ערש עברי שבו כל חרדה מקבלת תשובה — הזאב נרדם, הכאב נרדם, אך שומר ישראל לא ינום ולא יישן; מלאכי שלום שומרים על הילד, והנר בבית לא יכבה. מנגינה שנשאה פעם את קריאת האם הנואשת נושאת כעת תפילה: היונה שלא שבה הפכה לילד עטוף בשמירה אלוהית.
