התקוה העתיקה לשוב לציון / לוגאם ארובה גנגליל אולה / Logam Iruba Gangalil Ula
מבצעת: הדסה שני
סוגה: שירת ציון
מקור: יצחק משה רובי מקוצ'ין
בין השירים שמסרו נחמיה והדסה שני שירים שנכתבו על ידי בני הקהילה עצמם — שירי ציון. אלה אינם פיוטים עתיקים שהגיעו מרחוק; הם נולדו בקוצ'ין, מתוך חיי היום-יום ומתוך ההתרגשות ההיסטורית של המאה העשרים. לעיתים הם הולחנו על מנגינות הודיות מוכרות, ולעיתים נכתבו מילים ומוזיקה יחדיו.
"התקוה העתיקה לשוב לציון" נכתב על ידי יצחק משה רובי מקוצ'ין, שנפטר ב-1955, עשורים לפני קום המדינה. הוא שואב משני מקורות — מן הגעגוע הדתי הישן ומן הרוח הציונית החדשה — ומבטא את אותה תקווה שנשאו יהודי קוצ'ין בלבם לאורך דורות. זהו אחד מהשירים במאליאלם הזכורים ביותר בקרב יוצאי קוצ'ין בישראל עד היום.
ב-1984 כשמלאו 30 שנה לעליית יהדות קוצ'ין ארצה, הפיקו את השיר בנבטים את המאורע ואליו הוזמנו כל יהדות קוצ'ין ברחבי המדינה. אורח הכבוד היה הנשיא חיים הרצוג ז"ל. מפיק האירוע היה רוני אבירם שהפיק והלחין את השיר ועוד רבים לחגיגה.
"עליה של זהב" נולד מרגע היסטורי קונקרטי. לאחר שנתיים שבהן עצרה העלייה מקראלה, הגיע בתחילת 1954 רופא ישראלי לבדוק את הנרשמים — ושוב נפתח השער. "שיר שנכתב אחרי שהתבשרנו שיש מדינת יהודים," מספרת הדסה. המנגינה הקלילה והעליזה לקוחה מסרט מלאיאלם מאותה תקופה. חביבה מציינת את הצמידות ההיסטורית: עצמאות הודו ב-1947, מדינת ישראל ב-1948 — שנה אחרי שנה. שני עמים, שתי עצמאויות, וקהילה שנשאה את שניהם בתוכה.
