خدایا / Ḥodaya / אלוה
מבצעת: ז׳אנט יהודיאן
סוגה: אוואז-ה אספהן
מקור: שיר מיסטי בסגנון עירפאן (מיסטיקה פרסית)
Khodāyā (خدایا) — "אלוהי" — מבוצע ב-Āvāz-e Esfahān (آواز اصفهان), הנגזר מ-Dastgāh-e Homāyoun (שנפגשנו בו בקטע בת עקרב), ומאופיין בגוון מרומם ורחב; שמו מן העיר שבה צמחה הפרסית הקלאסית בגדולתה. מבנה המילים הוא מבנה-יסוד של שירת ה-ʿerfān (عرفان), הפיוט המיסטי הפרסי: שורות של ניגודים משלימים — "לי הגוף, בך הנשמה; לי הפצע, בך המשחה; לי החשכה, בך האור" — עד לרשימה שסוגרת את השיר: "גם נסתר גם נגלה, גם שתיקה גם קול, גם כאב גם מרפא, גם עמי גם נפרד." גולת הכותרת בבית האמצעי: Man ʿAzrā, to Vāmiqī — "אני עזרא, ואתה ואמק" — מפנה את הרומן הפרסי הקלאסי (שבו ואמק הוא האוהב הנכסף אחרי עזרא, אהובתו) ובמישור המיסטי: האל והאדם כזוג אוהבים.
הכוח של הפתיחה — "כה בודדה אנוכי, זרה משערי שמיים גורשתי" — אינו מטפורי בלבד. פרופ' פדיה ציינה זאת במפגש: "המשפט "נולדתי בגלות, והגלות נולדה בי" בשיר שכתבה, מתייחס גם למצב ממשי של מהפכה והגירה, ו"הגוש בגרון" שגרם לאותו קול כלוא לשנים רבות. וכל אלה עומדים מאחורי הקריאה הגדולה לאלוהים. עם זאת, בשיר התמרה גדולה, כאשר לכל "לי" מהדהד "בך" שעונה לו.