חופת המוות

رثاء لشهداء جيش الدّفاع الإسرائيلي / Ritāʾ li-Shuhadāʾ Jēsh id-Difāʿ il-Isrāʾīlī / קינה לחללי צה"ל

מבצעת: ניבאל מלחם
סוגה: קינה

השיר הראשון של המקטע נולד מתוך כאב עכשווי. ניבאל קראה לו בשם שהיא נתנה: קינה לחללי צה"ל. אבל המילים שפותחות אותו הן מן המסורת — "הגיח החג, הגיח החג, אמא, והגיע אלינו. ואנחנו בחג — אין לנו מקום." עונת השמחה מגיעה, וממנה נעדרים. השיר ממשיך לצייר פרידה: שיירה שתעתה, לפיד שכבה. ואז — הכתובת: "הו דרך עזה, דקרת אותי והבכית אותי. ובתוכה, האש צרבה את לבי." חיילים שהלכו ולא חזרו. "הלוואי שלא יוריקו ואדייך" — הלוואי שהמקום הזה לעולם לא יתחדש. השיר נסגר בנדר: אם אשוב — אלך לבקר את שֻׁעַיְבּ, הנביא, ואשתחווה לעַתַאבָּא. כך מחבר הקינה בין אבל לאמונה, בין הרגע הנוכחי לבין המסורת הגדולה ממנו.

השיר השני קצר ומרוכז — אך כל מילה בו נושאת משקל של חתן ושל הלוויה גם יחד. הכותרת עצמה מכילה את המילה אזפּכּ (ازفّك), מן השורש זאפּה (زفة) — תהלוכת החתן, הליווי החגיגי לחופה. "אנה אוליך, הו סלמאן, אנה?" — השאלה אינה שאלת קבורה. היא שאלת חתונה: לאן אלך איתך? איפה אעשה לך את החגיגה?

ניבאל סיפרה שמשפחות של חיילים שנפלו פנו אליה וביקשו שתשיר להם "משהו כמו חתן". "כאילו החתונה שלו," אמרה, "הייתה יום אחר." וכשפירשה את מה שהשיר שואל, ניסחה זאת כך: "איפה אתה רוצה שאני אעשה לך חתונה? שאשיר לך במגדל, או בבית, או על הסוסים?"

"אל המצודה, או על גבי הסוסים" — שתי האפשרויות הן כבוד: כבוד הלוחם, כבוד הרוכב. אחד מוליך אל הדודים מצד האם, אחר אל הדודים מצד האב — שתי שורות של הקהל, שתי שורות של מלווים. קשר זה בין חתונה ומוות נשמר אצל הדרוזים בזכות האמונה בגלגול הנשמות: המוות הוא לידה חדשה של הנשמה, ולכן הוא גם מעין חתונה חדשה — חיבור בין הרוח לחומר. ב-יא וין נשמעת אותה כפילות: אבל ואהבה, פרידה ולווי, קינה וחופה.

هلّ العيد هلّ العيد يا إمّي وجانا
واحنا بالعيد ما إلنا مكانا
وكلّ الناس يا يما فرحانة بعيدين
واحنا القرايب منظلّ الحزانا
واحنا الحبايب منظلّ الحزانا
عباب الدار عباب الدار يا يما نيّخ جملنا
وهموم كثير يا يما من بعدك حملنا
يا كل الظعون كلّ الظعون تلفي الّا ظعنا
ظعنّا تاه والمشعل طفابا
وقول هي يا هالجنود يا درب غزة شكّتني وبكتني يا درب غزة شكتني وبكتني
وفيها النيران في قلبي يا يما كوتني
وريتو يا درب غزة ما يخضرّ واديكي
لإنه جنودنا الغوالي فارقونا فيكي
يا درب غزة يا درب غزة شكّتني وبكتني
وفيها النيران في قلبي كوتني
وريتو يا درب غزة ما يخضرّ واديكي
لإنه جنودنا الغوالي فارقونا فيكي
وقول هي يا هالشباب وأنا لبكي عليك يا يما طول عمري
وعلى الي ما ازعلوني بطول عمري
وأنا ان طال الزمن يا يما وطال عمري
لأجعل عيشتي نوع وبكابا
وقول هي يا هالإميات جرحني جرح جواني عظيم
وكشّف عالهوى وبيّن عظيمي
لمين اشكي يا ربي جروحاتي عظيمة
لغير الله ما اشكي لحدابا
وبتقول هالإميات زعق طير الحمام وقال عمهلك
عمهلك على السفر يا يما عمهلك
ونذرٍ عليّ ان عاودت عدار اهلك
لزور شعيب واركع للعتابا
لزور شعيب يا يما واركع للعتابا

לדף הקהילה

Ḥall il-ʿīd, ḥall il-ʿīd yā immī w-jāna
W-iḥna b-il-ʿīd mā ilna makāna
W-kill in-nās yā yimmā farḥāne b-ʿīdēn
W-iḥna l-ʾrāyib mnẓall il-ḥazāna
W-iḥna l-ḥabāyib mnẓall il-ḥazāna

ʿAbāb id-dār, ʿabāb id-dār yā yimmā niyyikh jamalna
W-hmūm ktīr yā yimmā min baʿdik ḥamalna
Yā kill iẓ-ẓʿūn, kill iẓ-ẓʿūn talfī illa ẓaʿna
Ẓaʿnna tāh w-il-mishʿal ṭfāba

W-ʾūl hē yā hal-jnūd, yā darb Ghazza shakkatnī w-bakkatnī, yā darb Ghazza shakkatnī w-bakkatnī
W-fīha n-nīrān fī ʾalbī yā yimmā kawatnī
W-rētu yā darb Ghazza mā ykhaḍḍar wādīki
Liʾinnu jnūdna l-ghawālī fāraqūna fīki

Yā darb Ghazza, yā darb Ghazza shakkatnī w-bakkatnī
W-fīha n-nīrān fī ʾalbī kawatnī
W-rētu yā darb Ghazza mā ykhaḍḍar wādīki
Liʾinnu jnūdna l-ghawālī fāraqūna fīki

W-ʾūl hē yā hal-shabāb, w-ana labkī ʿalēk yā yimmā ṭūl ʿumrī
W-ʿala lli mā zaʿalūnī b-ṭūl ʿumrī
W-ana in ṭāl iz-zaman yā yimmā w-ṭāl ʿumrī
La-ajʿal ʿīshtī nawʿ w-bkāba

W-ʾūl hē yā hal-immiyāt, jaraḥnī jaraḥ juwānī ʿaẓīm
W-kashshaf ʿal-hawa w-bayyan ʿaẓīmī
La-mīn ashkī yā Rabbī jruḥātī ʿaẓīme
La-ghēr Allāh mā ashkī la-ḥadāba

W-bitʾūl hal-immiyāt, zaʿaʾ ṭēr il-ḥamām w-ʾāl ʿamhallak
ʿAmhallak ʿa-s-safar yā yimmā, ʿamhallak
W-nidhrin ʿalayy in ʿāwadit ʿa-dār ahlik
La-zūr Shuʿayb w-arkaʿ lil-ʿitāba
La-zūr Shuʿayb yā yimmā w-arkaʿ lil-ʿitāba

הגיח החג, הגיח החג, אמא, והגיע אלינו.
ואנחנו בחג — אין לנו מקום.
וכל האנשים, אמא — שמחים הרחוקים בחגם,
ואנחנו, הקרובים, נותרים באבל.
ואנחנו, האהובים, נותרים באבל.

על מפתן הבית, על מפתן הבית, אמא, כרענו את גמלנו,
ומשאות רבים, אמא, מאז לכתך נשאנו.
הו כל השיירות, כל השיירות — כולן מוצאות דרכן — מלבד שיירתנו;
שיירתנו תעתה, והלפיד כבה.

ואמור: הו החיילים,
הו דרך עזה, דקרת אותי והבכית אותי,
הו דרך עזה, דקרת אותי והבכית אותי.
ובתוכה, האש צרבה את לבי, אמא.
הלוואי, דרך עזה, שלא יוריק ואדייך,
כי חיילינו היקרים נפרדו מאתנו בך

הו דרך עזה, הו דרך עזה, דקרת אותי והבכית אותי.
ובתוכה, האש צרבה את לבי.
הלוואי, דרך עזה, שלא יוריק ואדייך,
כי חיילינו היקרים נפרדו מאתנו בך

ואמור: הו הצעירים,
ואני אבכה עלייך, אמא, כל ימי חיי.
ועל מי שלא ציערו אותי — כל ימי חיי.
ואני, אם יארך הזמן, אמא, ויארכו ימיי,
אהפוך את חיי למין קינה ובכי

ואמור: הו האימהות,
פצע גדול פצע אותי בתוכי,
ונגלה אל האוויר בכל גדלו.
למי אתאונן, ריבוני, על פצעיי הגדולים?
מלבד אלוהים לא אתאונן לאיש.

ואומרות האימהות: צווחה יונת הבר ואמרה: בנחת לך.
בנחת לך, אמא, בנחת לך על הדרך.
ונדר עליי, אם אשוב אל בית משפחתך,
לבקר את שֻׁעַיְבּ ולהשתחוות לעַתַאבָּא.
לבקר את שֻׁעַיְבּ, אמא, ולהשתחוות לעַתַאבָּא

עדויות נוספות