מאקאמה לערביי לוב / Makama To our Libyan Arab brothers / הלל ללוב: ערביי לוב ידנו מושטת לשלום / Praise for Libya: Libyan Arabs, our hand is extended for peace
מבצעת: יהודית אנושי
סוגה: מאקאמה, קינה
מקור: יהודית אנושי
יצירה מקורית של יהודית אנושי, המשלבת בין זיכרון אישי לזיכרון קולקטיבי. המקאמה נכתבה במסגרת הסכמי אברהם כקריאה לפיוס בין יהודים וערבים. המאקאמה נוצרה בעקבות הצגה שעסקה ברצח ויקטור ביום כיבוש ירושלים ב-1967. המאקאמה כתובה כולה בערבית לובית, בכתב עברי. יהודית מהללת בה את לוב שהכירה: עיר שבה עמדו בצד אחד כנסייה, מסגד ובית כנסת, ובה ישבו ערבים, יהודים, נוצרים ומוסלמים יחד כמו אחים. על כל זה שנשבר היא כותבת ברוח של כמיהה, לא של האשמה — וקריאתה פשוטה: ידינו מושטות לשלום.
בתוך המאקאמה שזורה עדות משפחתית שנשאה יהודית שנים רבות: ביום הפרעות של 1948, אמה רצתה לצאת ולהביא את בתה הקטנה מהגן. אביה לא הרשה לה. ואז קם שכן — שוטר ערבי — שאמה הייתה חסדה אתו שנים, ויצא לרחובות להביא את הילדה. מעשה פשוט, אנושי לחלוטין, שיהודית בחרה לשמור בתוך היצירה כעדות לחיים שהיו.
כשמשרד החוץ העלה את המאקאמה לרשתות החברתיות, יהודית לא ידעה מה יקרה. חודשיים לאחר מכן, בשתיים בלילה, צלצל הטלפון. מהנדס לובי בצד השני — אחיינו של אותו שוטר שהציל את הילדה. הוא שם על הקו את אמו הקשישה. ואמו זכרה הכל — את שמות האחיות, שמות הדודות, שמות הילדים. שתי נשים, שתי ערים, שני עולמות שנפרדו לפני עשרות שנים — "ביחד בשתיים בלילה העלנו קינה אני והיא על כל אלו שמתו" ועל כל מה שהיה ואיננו עוד.
