رَبَّنَا نُورَكْ هَدَانَا / רַבַּّנַא נוּרַכּ הַדַאנַא / Rabbanā nūrak hadānā
מבצעת: ניבאל מלחם
סוגה: שיר תפילה לאל
אחרי שירי הפרידה עלתה ניבאל מהקינה אל התפילה — ואל מקור אחר של כוח. שני השירים במקטע הזה שונים בדמות שאליה פונים, אבל שניהם עושים דבר דומה: מסיטים את המבט מהאובדן.
"ריבוננו, אורָךְ הנחה אותנו" — שיר שנשמע בהלוויות בקהילות דרוזיות מישראל ועד לבנון ועד סוריה. "הרבה פעמים אומרים את זה בסוריה," ציינה ניבאל. בשעת הפרידה, כשהחיים מתגלים בחלופיותם, מצביע השיר כלפי מעלה. "ברגע שרואים את החלופיות של האדם," הסבירה חביבה פדיה, "נותנים את השגב לאלוהים, לאור הנצחי" — והשוותה לתפילת הקדיש ביהדות. השיר בנוי סביב מושג התוחיד — הייחוד — ומבקש שהאל יישר ויחזק את צעדי המאמינים על הדרך הנכונה. הוא גם שיר של ברית: "והבטחנו לקיים את האמנה." לא רק בקשה — הצהרת נאמנות.
ואז הגיע יא סלמאן. "השיר הזה מביא חיוך," הבחינה חביבה. ניבאל הסבירה: "האמונה שלנו ביתרו נותנת לנו כוח." סלמאן הוא אחד מחמשת הנביאים הגדולים של הדת הדרוזית, ועל שמו הצבע הירוק בדגל הדרוזי — הצבע הראשון מבין חמישה. השיר הוא תחינה שישוב אל דֵירַת חַמַּאנַא — כפר דרוזי בהר הלבנון, שמו נושא את מרחב המוצא והשייכות — ובמובן עמוק יותר, שיהיה נוכח: "ישן אני וער אני — עודך בחזיוני. ובשעת מצוקה אני קורא: הו סלמאן." "כל השירים שלנו הם מוקד כוח," אמרה ניבאל, "שאנשים יהיו טובים יותר, נאמנים יותר." חביבה תיארה את הקצב כהליכה בשיירה — "פתאום מתאספים עוד אנשים ועוד." ניבאל השלימה: "כל הזמן אחריך. כל הדרך אחריך."
