يلّا تنام ريما / Yallā Tnām Rīmā / יאללה, תישני, רימה
מבצעת: ניבאל מלחם
סוגה: ערש
שני שירי הערש ניצבים זה מול זה כמו זוג — שיר לבת ושיר לבן. ביניהם מתוח חוט אחד: הבטחת שחיטת היונה.
"יאללה תנאם רימה" הוא שיר שכולם מכירים. עאסי ומנצור רחבאני כתבו אותו וגם הלחינו אותו עבור הסרט "בנת אל-חארס" (1968), ופיירוז ביצעה אותו שם. רימה שבכותרת היא ריימה רחבאני, בתה הממשית של פיירוז, שהופיעה בסרט לצד אמה. בפיה של ניבאל הוא שיר ביתי — שיר של אימא לתינוקת. רימה, הבת, מתוארת ביופיה: שיערה בהיר, וה"חנדקה" — שמה של צמח-בר מקומי — הוא כינוי חיבה. מי שאוהב אותה ינשק אותה. ולמי שמתנכר לה — לא ירום. חביבה פדיה מבחינה ששיר הערש הזה לא נותן לילד "את המטען הכבד של החיים." הוא מברך בשקט, מלמטה, רגוע — "נמוך, נמוך מברך ועושה לו טוב." לא מספר על עתיד, לא על חובות. "ברכה מאימא לבת, ברכת חיים."
השיר לבן שונה בנימה — לא ברכות, אלא דאגות. האם השכיבה את בנה בחדר העליון; חששה שנחש יגיע אליו; וקוראת למישהי לנדנד אותו. "ואולי על קולך — יירדם." חביבה פדיה שמה לב: מה שמרדים אינו רק ידיים שמנדנדות — אלא הקול עצמו. "העריסה שמנדנדת את התינוק, אבל גם הקול — התינוק המתנדנד על הקול של האמא." ניבאל שרה גם שיר זה לבנה שלה. שמו ירדן.
